אזרח או בעלות המפעילה מוסד חינוכי הרואים עצמם נפגעים מהחלטה שניתנה על ידי משרד החינוך, רשאים לתקוף את ההחלטה באמצעות הגשת "עתירה מנהלית". עתירה זו, להבדיל מתביעה, עניינה בהליך הנפתח על ידי אזרח מול המדינה.

כל החלטה שמקבלת המדינה, ובכלל זה משרד החינוך, כפופה לכללי המשפט המנהלי. כלומר, עליה להתקבל מנימוקים עניינים, להסתמך על תשתית עובדתית שנבדקה טרם קבלת ההחלטה, על ההחלטה להיות מנומקת ולקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין וכן עליה לעמוד בעקרון השוויון.

ככל שאחד מכללי המשפט האמורים לא מתקיימים ביחס להחלטה שבפניכם, עשויה לקום עילה לעתירה מנהלית.

העתירה מוגשת לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו התקבלה ההחלטה המנהלית וחלים על הדיון בעתירה סדרי דין מיוחדים שנועדו לזרז את הליך בירור העתירה. כמו כן, עתירה מנהלית יש להגיש ללא שיהוי מיום קבלת ההחלטה ועד 45 יום לאחריה, לכל המאוחר. ככל שאזרח לא יגיש את עתירתו במועד, הוא עשוי להיחשב כמי "שישן על זכויותיו" ולפיכך העתירה עשויה להידחות על הסף.

בתחום החינוך, ככל שההחלטה הנתקפת היא החלטה שניתנה על ידי שר או שיש לה השלכות רוחביות בענייני תקצוב, השכלה גבוהה ותכניות לימודים, אזי העתירה תוגש לבג"צ ולא לבית המשפט המחוזי.

החלטות שונות הנתקפות באמצעות עתירה מנהלית נגד משרד החינוך עשויות להיות בתחומים הבאים : החלטה על הוצאת צו סגירה למוסד, הפסקת תקצוב או שלילת תקצוב, החלטות בדבר שינוי אזורי רישום, החלטות הנוגעות לשיבוץ והעברות של תלמידים, החלטות הנוגעות להתאמות בבחינת בגרות ועוד.

במסגרת עתירה מנהלית על עורך הדין המייצג לשכנע את בית המשפט להתערב בהחלטת הגוף המנהלי. ככל שההחלטה נושאת אופי מקצועי יותר והתקבלה על ידי גורמי מקצוע, ימנע בית המשפט המנהלי להתערב. עם זאת, גם במקרים אלה, ככל שהעותר מרים את הנטל ומצביע על כך כי ההחלטה התקבלה בהליך פגום מהבחינה המנהלית. קרי, ללא שימוע או ללא שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים או בסטייה מהנחיות מנהליות וכן הלאה, עשוי בית המשפט למצוא עילה להתערב בהחלטה ולשנותה.

לצורך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו ולהערכת סיכויי ההצלחה בהגשת העתירה הנכם מוזמנים לפנות ולהתייעץ.